פסק-דין בתיק ת"א 6799-09

מבוא

1.                   התובעת, ילידת 1931, הגישה תביעה כנגד הנתבע בשל נזקי גוף שלטענתה - גרם לה. כמתואר בכתב התביעה ביום 25.1.07 בשעות הבוקר בעת שהתובעת חצתה את הכביש ברמזור להולכי רגל באור ירוק ברחוב יפו בירושלים - התנגשה בה מאחור קלנועית שבה נהג הנתבע. מעוצמת ההתנגשות היא נפלה ונחבלה.

2.                   התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבע לא טרח כלל לעצור את הקלנועית למרות שפגע בה והפיל אותה אלא המשיך להימלט מהמקום בעוד התובעת מוטלת פצועה על הכביש ומתייסרת. שני שוטרים כך הטענה רדפו אחרי הנתבע ולקחו את פרטיו.  לכתב התביעה מצורפת חוות דעתו של ד"ר י' בלאט.

3.                   בכתב ההגנה הראשון, שהגיש הנתבע בכתב ידו, הוא כותב כי לא הוא זה שנתן לתובעת מכה וכי היה 'די מרחק ממנה'. לטענתו הוא היה במצב נייח והתובעת מעדה ונפלה קלות והתיישבה. הוא שולל את הטענה שברח ומציין כי לא יכול היה לעזור מאחר והוא עצמו נכה. לדבריו מסר לשוטרים את גרסתו מייד ובצמוד למקום האירוע.  בהמשך הדברים הוא שב וכותב 'לא פגעתי בה כלל. הייתי במצב נייח כ- 20 סנטימטר מאחוריה'.

4.                   בין הצדדים קיימת אפוא מחלוקת קוטבית בשאלה כיצד נפלה התובעת והאם הנתבע אחראי לכך. אין מחלוקת כי התובעת אכן נפלה באותו זמן; אין גם מחלוקת על כך שהנתבע היה בתוך הקלנועית שלו באותו מקום ובמרחק קצר מהתובעת והשאלה היא למעשה האם הייתה פגיעה של הקלנועית בתובעת והאם פגיעה זו הביאה לנפילתה.

5.                   מטעם התובעת הובאו לעדות - היא עצמה; גב' גלינה פוסטיקה, עובדת זרה ממולדביה המסייעת לתובעת, שנלוותה אליה והשוטר אלי ספורנו. הנתבע העיד מטעמו.

גרסת התובעת

6.                   התובעת מוסרת בתצהיר גרסה זהה לזו שנמסרה בכתב התביעה ולפיה לפתע במהלך חציית הכביש התנגשה בה מאחור ובעוצמה הקלנועית בה נהג הנתבע; היא נפלה והנתבע ברח מהמקום ונעצר רק לאחר מרדף שערכו אחריו השוטרים.

7.                   בתצהירה מתייחסת התובעת לכך שעוד לפני האירוע, החודש מרץ 2003 הוא אובחנה כחולה במחלת מיאסטניה גרביס ואולם תודות לטיפול שקיבלה מצבה התייצב והיא הייתה עצמאית.

8.                   התובעת שוללת את טענת הנתבע כי הלכה בעזרת הליכון וגם טוענת כי הנתבע לא המתין לשוטר אבל באופן מקרי לגמרי שוטרים שהיו בניידת משטרה שהמתינה ברמזור היו עדים לתאונה ועצרו את הנתבע מיוזמתם וכי אלמלא כן היה מצליח להימלט.

9.                   בחקירתה הנגדית של התובעת התעורר קושי מהותי למתן תשובות וניכר כי התובעת סובלת מפגיעה קוגנטיבית שלמעשה אינה מאפשרת חקירה נגדית. הערה על כך צוינה על ידי בפרוטוקול הדיון ולפיה הרושם שנוצר הוא כי עדות התובעת מבולבלת והיא מתקשה לזכור פרטים רבים עליהם היא נשאלת (עמ' 12).

10.               מכל מקום התובעת אמרה בחקירה כי הייתה לה עובדת זרה עוד לפני התאונה (עמ' 6, ש' 11-12); היא נפלה לפני התאונה פעם נוספת במהלך הליכה ונפגעה ביד (עמ' 6, ש' 31-32) אך לא זכרה מתי הייתה התאונה הקודמת וגם מה סדר הגודל של פרק הזמן שחלף. היא לא ידעה להשיב מדוע פנתה לאורטופד מספר פעמים בשבועות שקדמו לתאונה (עמ' 7).

11.               באשר לאירוע עצמו נשאלה התובעת איפה הייתה לפני שהתאונה קרתה שכן לא החלה את היום במעבר החציה. היא השיבה 'אני מצטערת, אתה שואל אותי דברים שאני לא זוכרת' (עמ' 8, ש' 18). התובעת גם לא זכרה היכן גרה (עמ' 8, ש' 26) אך בהמשך אמרה שבטלביה (עמ' 8, ש' 30). באותו שלב נשאלה התובעת כיצד היא אינה יודעת להשיב על השאלות ונתנה קודם לכן תצהיר מפורט. היא הסבירה כי יש לה ירידה מנטאלית גדולה (עמ' 9, ש' 8).

12.               עניין אחר שעלה בחקירה נוגע למחלתה של התובעת, מיאסטניה גרביס. התובעת אישרה כי היא סובלת מהמחלה ונשאלה האם נכון שאחד הסימפטומים של המחלה הוא חולשת שרירים שגורמת לנפילה מדי פעם. הוא השיבה 'אני מנסה בכל זאת למשהו להיזכר ממה שאתה שואל' (עמ' 9, ש' 24). היא אישרה קיומן של בעיות ראיה (עמ' 9, ש' 32) וכן אישרה כי 'לא הלכה בקלות' (עמ' 10, ש' 1). שאלה נוספת שהופנתה אליה היא האם נפלה לפעמים (בעטיה של המחלה) והיא השיבה 'אתה שואל אותי דברים שאין לי תשובה עליהם' (עמ' 10, ש' 3).

13.               התובעת נשאלה האם סבלה מקשיי הליכה לפני התאונה והיא השיבה 'לא היו לי בעיות ברגל, הייתי הולכת הרבה מאוד ברגל...' (עמ' 10, ש' 5-6). היא התבקשה להסביר מדוע הלכה איתה העוזרת המולדבית בזמן שאירעה התאונה והיא השיבה 'אני החזקתי אותה ביד' (עמ' 10, ש' 8). התובעת נשאלה מדוע נזקקה לעזרה אם לא היה לה קושי בהליכה אך היא לא ידעה להשיב: 'אני לא יודעת מה לענות לך, אם הייתה לי אשה בבית זה  לא אומר שהייתי צריכה אותה כמו היום שאני צריכה אותה שתביא לי אפילו כוס מים'.  התובעת נשאלה שוב לגבי יום התאונה מדוע נזקקה להישען על העוזרת המולדבית בעת שחצתה את רחוב יפו. התשובה הייתה: 'מתי' ולאחר שבא כוח התובעת השיב כי הוא שואל לגבי יום התאונה השיבה התובעת 'אין לי תשובה' כשהיא מנענעת בראשה.

14.               באשר לאירוע עצמו התובעת זכרה שהנתבע ברח מהמקום (עמ' 11, ש' 31-33). בא כוח הנתבע הציג לה את האפשרות כי בעודה עסוקה עם הכאבים לא יכולה הייתה לראות אותו בורח והיא השיבה כי הרימו אותה (עמ' 12, ש' 25). בתשובה לשאלה מה המרחק שאותו הספיק הנתבע לעבור כשברח היא השיבה 'אני לא יודעת' (עמ' 12, ש' 29) אך עמדה על כך שראתה אותו בורח ואת השוטרים רודפים אחריו בריצה (עמ' 13).

15.               התובעת אמרה כי הנתבע פגע בה מאחור (עמ' 14, ש' 3-4) והראתה כי הירך נפגעה בגובה של 60 ס"מ (עמ' 14, ש' 13). באותו שלב היא הסבירה בתשובה לשאלה כיצד היא יודעת שהנתבע הוא שפגע בה כי 'הרגישה' אך הסכימה שלא ראתה (עמ' 14, ש' 18-19).

גרסת גב' גלינה פוסטיקה

16.               העדה היא עובדת הסיעוד של התובעת המועסקת על ידה. היא נלוותה אל התובעת באותו יום והלכה לצדה. לדבריה לפתע כאשר חצו את הכביש התובעת נפלה ארצה על הברכיים וזעקה מכאב. היא כותבת שראתה שנפגעה על ידי אדם שנהג בקלנועית מאחוריה וכי נהג הקלנועית מיהר להימלט מהמקום כשכל הנוכחים מיהרו להציע עזרה.